אצטיל כולין – תרופות אנטיכולינרגיות – והסיכון לפגיעה קוגנטיבית לרבות אלצהיימר ודמנציה

אצטילכולין הוא אחד מהנוירוטרנסמיטרים הנפוצים בגוף האדם. הוא נמצא בכל חלקי המוח, יש לו השפעות דרך הפעלת תת-סוגים שונים של קולטנים ניקוטיניים (Nicotinic), שגורמים לכיווץ של שרירים כאשר הם מופעלים וקולטנים מוסקריניים (Muscarinic), שאחראים על האפקטים הקוגניטיביים העיקריים כגון ריכוז, יכולת למידה וזיכרון לטווח קצר.

תרופות אנטיכולינרגיות ניתנות כדי לנטרל את הפעילות של האצטיל כולין. חלק מהתרופות הללו דורשות מרשם, בעוד שאחרות ניתן לרכוש ללא מרשם. הן פועלות על ידי חסימת אצטילכולין במטרה לעכב דחפים עצביים פרה-סימפטטיים, אשר מעורבים במגוון תנועות שרירים לא רצוניות, כמו אלה במערכת העיכול והריאות, ותפקודים גופניים כמו רוק, עיכול והטלת שתן.

מי מקבל תרופות כאלה?
למחלות נשימה, כמו אסתמה ומחלות ריאות חסימתיות כרוניות (COPD), תרופות לדוגמה: ארובנט, אטרובנט, אוטריוין קומפליט, טיוטרופיום, ספיריבה, ספיולטו.
למחלות במערכת עיכול וכאבי בטן או 'תסמונת מעי רגיז', תרופות לדוגמה: קולוטאל ונוטנסיל.
לדיכאון או כאב-עצבי, תרופות לדוגמה: אלטרולט, אלטרול
לשלפוחית רגיזה (פעילות יתר של שלפוחית השתן, המתבטאים בדחיפות ותכיפות ו/או אי שליטה במתן שתן)' תרופות לדוגמה: לירינל, נוביטרופן, ׁדטרוסיטול, ספזמקס, ספסמו-ליט, טרוסמוליט, טרוספס, וסיקר.

חוץ מהמגוון המרשים והלא מלא של תרופות אלה יש עוד תרופות שאינן נחשבות אנטיכולינרגיות אבל כן משפיעות על המנגנון הזה, תוכלו לראות גם אותן כאן:

משפחת PPI (אומפרדקס ושות') לא נמצאת ברשימה הזו וגם הן נמצאו משפיעות על מנגנון זה
ראו גם: "תרופות נוגדות דיכאון ודמנציה".

ולמה לרשום כל כך הרבה שמות של תרופות, שרק מהקריאה שלהם בלב אפשר להיות חולים?

כי ישנו מחקר שפורסם ביוני 2016 בג'ורנל הרפואי Jama Neurology, שמדבר בדיוק על התרופות הללו ועל הפגיעה שלהן במוח, בהולכה העצבית, בניוון תאי העצב ובפעילות הקוגניטיבית והתפקודית עד כדי שיטיון (דמנציה). 
חישוב מסלול מחדש אמרנו?

*** תוספת ספטמבר 20
צוות של מדענים, בראשות חוקרים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת California San Diego, מדווח כי סוג של תרופות המשמשות למגוון רחב של מצבים, מאלרגיות והצטננות ליתר לחץ דם ובריחת שתן, עשוי להיות קשור לסיכון מוגבר ירידה קוגניטיבית, במיוחד בקרב מבוגרים בסיכון גבוה יותר למחלת אלצהיימר (AD).
הממצאים פורסמו בספטמבר 20 שפורסם בג'ורנל הרפואי Neurology.
החוקרים עקבו במשך עשור אחרי 688 מבוגרים, מחולקים באופן שווה לפי מין בגיל ממוצע של 74. אף אחד מהמשתתפים לא הראה בעיות קוגניטיביות או זיכרון בתחילת המחקר. כל אחד מהם דיווח אם הם נוטלים תרופות אנטיכולינרגיות. שליש נטלו תרופות כאלה, עם ממוצע של 4.7 תרופות אנטיכולינרגיות לאדם. המשתתפים קיבלו מבחנים קוגניטיביים שנתיים מקיפים עד 10 שנים.
החוקרים מצאו שהאנשים שלקחו לפחות תרופה אנטי-כולינרגית אחת בתחילת המחקר, היו בסיכון גבוה ב -47% לפתח לקות קוגניטיבית קלה (MCI), שלעיתים קרובות קודמת לדמנציה/ אלצהיימר.
החוקרים בדקו גם האם למשתתפים יש סמנים ביולוגיים ל-AD בנוזל השדרה שלהם, כגון סוגים מסוימים של חלבונים, או גורם סיכון גנטי ידוע ל-AD. הם מצאו שהן משתתפים עם סמנים ביולוגיים של AD והן אנשים בסיכון גנטי ל-AD שנטלו תרופות אנטי-כולינרגיות היו בסיכון גבוה פי 4 ו-2.5 בהתאמה לפתח MCI מאשר אנשים חסרי סמנים ביולוגיים ואינם נוטלים את התרופות.
החוקרים מאמינים שהאינטראקציה הזו בין תרופות אנטי-כולינרגיות וסמנים ביולוגיים לסיכון לאלצהיימר פועלת בצורה של 'מכה כפולה'. במכה הראשונה, סמנים ביולוגיים של אלצהיימר מצביעים על כך שהפתולוגיה החלה להצטבר ולנוון אזור קטן שנקרא basal forebrain המייצר את הכימיקל אצטילכולין, שמקדם חשיבה וזיכרון. במכה השנייה, תרופות אנטיכולינרגיות מדללות עוד יותר את מאגר האצטילכולין במוח. ההשפעה המשולבת הזו משפיעה בצורה המשמעותית ביותר על החשיבה והזיכרון של האדם.
מחברי המחקר גם ציינו כי תרופות אנטי-כולינרגיות נלקחו ברמות הגבוהות בהרבה מהמינון האפקטיבי הנמוך ביותר המומלץ למבוגרים, כאשר 57% נטלו במינון כפול מהמינון המומלץ ו-18% לפחות פי ארבע מהמינון המומלץ.
זה מצביע על אפשרות שיפור שכן הפחתת מינון התרופות האנטיכולינרגיות עשויה לעכב את הירידה הקוגניטיבית. חשוב למבוגרים הנוטלים תרופות אנטיכולינרגיות להתייעץ ולדון בשימוש בתרופות ובמינונים.
https://health.ucsd.edu/news/press-releases/2020-09-04-common-class-of-drugs-linked-to-increased-risk-of-alzheimers/

*** תוספת דצמבר 21
מאמר שפורסם בדצמבר 21 בג'ורנל Frontiers in Pharmacology שמציע לצמצם את השימוש בתרופות האלה.

*** תוספת פברואר 24
מאמר שפורסם בפברואר 24 בכתב העת European Urology Focus שמראה עליה בסיכון, של 21% (לבד) ו- 34.5% בשילוב עם תרופה נוספת (solifenacin) שניתנת למצבים של שלפוחית רגיזה, לדמנציה.

*** תוספת מאי 24
מחקר בהובלת מדענים ממכון Regenstrief ואוניברסיטת-Purdue of Pharmacy, שפורסם במאי 24 בכתב העת Journal of the American Pharmacists Association, מצא שמבוגרים רבים הסובלים מסוכרת והסיבוך הנלווה שלה, נוירופתיה היקפית, מקבלים לרוב תרופות ממשפחת 'נוגדי דיכאון טריציקליים' לשיכוך הכאבים במינונים ובמשכי זמן שעלולים להעלות סיכון מוגבר לפגיעה קוגניטיבית.

החוקרים מסבירים שנוירופתיה היקפית סוכרתית, תסמונת המתרחשת כאשר נוירונים נפגעים ופוגעת בתפקוד הנוירולוגי בגפיים הגורמת לכאב, חוסר תחושה, רגישות לזיהום וסיבוכים אחרים, שכיחה יחסית בקרב מבוגרים החיים עם סוכרת מסוג I או סוג II ארוכת טווח או בלתי מבוקרת. ההנחיות הנוכחיות לטיפול בסוכרת כוללות שימוש בתרופות נוגדות דיכאון טריציקליות לניהול כאב ודיכאון קיים; עם זאת, הנחיות אלו אינן מתארות את הסיכונים בשימוש ארוך טווח בתרופות אלו, שנועדו לפעול בעצבים ובמוח.

החוקרים מציינים שמכלול הראיות הנוכחי, שחלקו הגדול הוקם ואושש במחקרים של מכון רגנסטריף, תומך בקיומו של קשר בין שימוש ארוך טווח בתרופות אנטיכולינרגיות, כגון תרופות נוגדות דיכאון טריציקליות, לבין פגיעה קוגניטיבית, כולל דמנציה. מחקרים מראים ששימוש בתרופות אנטיכולינרגיות באוכלוסיות בוגרות מגביר את הסיכון לדמנציה ב-30-50%.

במחקר הנוכחי הם בחנו מבוגרים חולי סוכרת סוג 1 או 2 שסבלו גם מנוירופתיה היקפית. הם היו בני 18 ומעלה (44% לבנים ו-42% שחורים), החוקרים מצאו שכמעט שני שליש מהתרופות נוגדות הדיכאון הטריציקליות שנקבעו היו מעל סף המינון שנקשר עם סיכון מוגבר לדמנציה. חולים שחורים נטו יותר לקבל מרשם לתרופות אלו במינונים גבוהים יותר, מה שהגדיל באופן לא פרופורציונלי את הסיכון שלהם לדמנציה בהשוואה לחולים לבנים.

"באמצעות נתונים מרישומי בריאות אלקטרוניים, מצאנו תרופות נוגדות דיכאון טריציקליות נרשמות לאנשים עם סוכרת לתקופות של חמש שנים, לפעמים עד שמונה או תשע שנים"

מבוגרים שחורים בארה"ב מאובחנים באופן לא פרופורציונלי עם דמנציה בהשוואה למבוגרים לבנים. האם זו מחלה או התרופות שהם לוקחים? את המחלה קשה לשנות, אבל זה בשליטתנו לשנות את סוגי התרופות שבהן אנו משתמשים כדי לנהל מצבי מחלה.
https://www.regenstrief.org/article/prescribing-patterns-drug-associated-with-cognitive-impairment/

לסיכום. יש פה בעיה שמתחילה בראש ובראשונה בחוסר התייחסות הן של האדם והן של הרופא על הסיבות שגורמות לבעיות הרפואיות שעבורן מציעים את התרופות הללו. שכן לכל בעיה יש גורם או כמה גורמים ולכן ראשית יש להסירם מחיי היום יום שלנו. תרופות לא יכולות להיות חלופה לשינויים אלה ולאורח החיים ואם לתרופות הללו יש נזק מצטבר וסיכון למשהו אחר שיקרה נראה לי שחישוב מסלול מחדש וחיפוש פיתרון טבעי הוא הדרך הנכונה והבטוחה יותר כי לטבע יש מה להציע:

מוזמנים להזין דוא"ל למטה כדי להתעדכן ראשונים