חומצה פיטית – שקדים אגוזים וזרעים

חומצה פיטית היא מאגר של זרחן שקיים באגוזים וזרעי מאכל. שמטרתו לתת בוסט של זרחן לזרע, כדי לנבוט ולהפוך לפרח או עץ (בהתאם לסוג הזרע/אגוז)^[1].

לחומצה הפיטית יש "כוח משיכה" מאוד חזק ליוני מתכת במיוחד ברזל. היא גם נמשכת לאבץ, מגנזיום וסידן, שיחד עם ברזל הם מינרלים חשובים להמון תהליכים כימיים בגוף (חיסון, הולכה עצבית, תאי דם, המוגלובין, עצמות, שרירים וכו'). בשל התכונות הללו יש כאלה המכנים את החומצה הפיטית כ"אנטי-נוטריינט".

מצד שני ידוע שהחומצה הפיטית היא זו שמשמרת את הזרע מריקבון (חומר משמר) בשל יכולת נוגדת החמצון המאוד חזקה שלה וכמו נוגדי חמצון רבים אחרים היא הראתה במחקרים יכולות של הורדת כולסטרול ושומנים בדם ומניעת חימצונם, היא נמצאה משפרת את חילוף החומרים של גלוקוז^[2][3][4],היא נמצאה תורמת לתיקון אפיתל המעי, הפחתת דלקת וויסות תהליכים סרטניים, מניעת מחלות הקשות להסתיידות כלי דם^[5][6][7] בין היתר תודות לחיידקי המעי.

כמו כן אין ראיות לכך שהחומצה הפיטית עלולה לגרום לבעיות בבני אדם. ומצד שלישי לתזונה מהצומח, לרבות זרעים כמו אגוזים, שקדים, דגנים מלאים, קינואה, כוסמת וקטניות (שעועית, סויה, מאש), שעשירים בחומצה פיטית, יש יתרונות בריאותיים רבים.

אז איך ניתן להסביר את זה? הרמז הראשון כבר ניתן אבל נמשיך להבין את החומר.

בעיקרון את החומצה הפיטית מפרק אנזים שנקרא פיטאז, אנזים זה מתחיל להיווצר כאשר הזרע מקבל מים ותנאים של הנבטה. אבל לא רק כי ישנם גם חיידקי מעיים שיודעים לייצר פיטאז^[8].

שימו לב למחקר חדש שפורסם ביוני 24 בכתב העת Nature Microbiology, ובו חוקרים בחנו כיצד חיידקי המעי האנושיים מבצעים חילוף חומרים של חומצה פיטית.
החוקרים מציינים שמחקרים קודמים הראו כי מיקרוביום ​​המעי יכול להמיר חומצה פיטית לחומצות שומן קצרות שרשרת (SCFAs) שידועות כתורמות לחלק מההשפעות הבריאותיות שהוזכרו מעלה. רק שיש ערפול לגבי סוגי החיידקים ושכיחותם.
בתחילת המחקר, החוקרים הדגירו דגימות צואה משני תורמים (A, B) בתוספת חומצה פיטית. מיקרוביום הצואה של תורם A סינתז את החומצה הפיטית לאצטט ופרופיונאט לאחר 24 שעות.
המיקרוביום של תורם B סינתז אצטט ובוטיראט.
בתורם A הקהילות השכיחות היו: Ruminococcaceae, Butyricicoccus, Mitsuokella
בתורם B הקהילות השכיחות היו: Mitsuokella, Escherichia coli/Shigella ו- Butyricicoccus.
לאחר מכן, הצוות ניתח את המיקרוביום של למעלה מ-6,000 אנשים ממחקר HELIUS. הם זיהו שלושה וריאנטים של Mitsuokella שהיו נפוצים במיוחד, כאשר רוב האנשים אכסנו את הווריאנט jalaludinii. ובסדרה של ניסויים הם הראו שהמיקרוביום של המעי האנושי שמכיל את הווריאנטים הללו יכול להמיר חומצה פיטית ל-SCFAs שונים.
https://www.amsterdamumc.org/en/research/news/gut-bacteria-mediate-metabolism-of-dietary-phytate-in-the-human-gut.htm

אז מה עושים עם המידע הזה עכשיו? להנביט/ להשרות או לא?
אין חוקים ברורים וחד משמעיים לגבי אינדיבידואל, אבל אפשר להבין למשל שמי שיש לו התפרצות קנדידה, שמאוד אוהבת ברזל, כמו גם אנשים עם הסתיידות כלי דם ומסתמי הלב הצורה הטבעית אולי תהיה נכונה יותר.

מי שבדיקות הדם שלו טובות מבחינת ברזל/ פריטין/ המוגלובין.
מי שמערכת החיסון שלו טובה.
מי שמערכת השלד שרירים שלו טובה.
מי שמערכת העיכול שלו טובה, ושהמיקרוביום לא נפגע מאנטיביוטיקה או מתרופות אחרות ושלאחר אכילת אגוזים, שקדים וזרעים אין נפיחות או סימפטומים אחרים של מערכת עיכול.
יכול בוודאי להנות מהזרעים הללו בצורתם הטבעית.

יחד עם זאת השריה והנבטה גם מעצימה את כמות נוגדי החמצון ומשנה את המבנה החלבוני ליותר זמין. אז אולי לשלב בין 2 האפשרויות?

שקדים, אגוזי מלך, לוז דורשים 8-12 שעות של השריה (גם 6 שעות עושה משהו), ברזיל 4-6 שעות, פיסטוקים 6-8 שעות, חמניות ודלעת 4-8 שעות. עדיפות תמיד במים מסוננים וחיים – אלא אם אתם יודעים בוודאות שמי הברז שלכם לא מכילים רעלנים, מתכות או מיקרופלסטיק (הסבירות שהם כאלה, איננה גבוה) – בטמפרטורת החדר ואפשר להחליף את המים כל 4 שעות.
הבעיה היחידה והקטנה במיוחד היא שהשריה מקצרת את זמן המדף לכמה ימים בודדים, לכן מומלץ להשרות כל פעם כמות לכמה ימים, ליבש (בשמש) ולהכניס לקירור.

השריה ובמיוחד הנבטה מומלצת גם בקטניות, הרבה יותר ידידותי, הרבה יותר מזין והרבה יותר זמין ביולוגית.

מוזמנים להזין דוא"ל למטה כדי להתעדכן ראשונים