הגיל השלישי·מחלות מטבוליות·סוכרת·פעילות גופנית

המפתח לאופן שבו פעילות גופנית מגינה מפני השלכות ההזדקנות

שיעור האנשים ברחבי העולם מעל גיל 60 יוכפל בשלושת העשורים הבאים ועד 2031, יותר משישה מיליון אוסטרלים יהיו בני יותר מ-65. השכיחות של סוכרת מסוג 2 עולה עם הגיל ולכן הזדקנות אוכלוסיה זו תגרום גם לעלייה בשכיחות המחלה ברחבי העולם.
אחת הסיבות העיקריות לשכיחות המוגברת של סוכרת מסוג 2 עם הגיל היא התפתחות של תנגודת לאינסולין, או חוסר יכולת של הגוף להגיב לאינסולין, ולעתים קרובות הדבר נגרם מירידה בפעילות הגופנית ככל שאנו מתבגרים.
במהלך האבולוציה, פעילות גופנית אם בחיפוש אחר מזון, בניית מקלטים או הימנעות מטורפים הייתה חיונית להישרדות האדם, וזה הצריך פיתוח של מנגנונים הסתגלותיים לתמיכה בתפקוד השרירים ובבריאות הכללית. עם זאת, בתקופה המודרנית, הטכנולוגיה נתנה לנו פחות צורך בפעילות גופנית על מנת לשרוד. כלומר סביר מאוד לחשוב שחוסר פעילות גופנית עשויה לתרום להתפתחותן של אינספור מחלות, כולל תנגודת לאינסולין וסוכרת מסוג 2, שהגיעו לממדי מגיפה ברחבי העולם.
עם זאת, המנגנונים המדויקים שבהם חוסר פעילות גופנית מקלה על התפתחות תנגודת לאינסולין נותרו בגדר תעלומה.

מדענים מאוניברסיטת מונאש באוסטרליה גילו אנזים שהוא המפתח מדוע פעילות גופנית משפרת את בריאותנו.
למדענים חשוב לציין שתגלית זו פתחה את האפשרות של תרופות לקידום פעילות האנזים הזה, תוך הגנה מפני השלכות ההזדקנות על הבריאות המטבולית, כולל סוכרת מסוג 2.
ולי חשוב לציין שאם ישנה פעילות שעושה משהו טוב לא צריך לייצר את המשהו הטוב הזה בצורה סינתטית, אלא לעודד את אותה פעילות שחשובה לדברים בריאותיים אחרים.

למעשה החוקרים גילו כיצד פעילות גופנית משפרת את ההיענות לאינסולין ובתמורה מקדמת את הבריאות המטבולית.
הם גילו כי ירידה ביצירת רדיקלים חופשיים מסוג (ROS) בשרירי השלד במהלך ההזדקנות מסייעת להתפתחות תנגודת לאינסולין. לדברי החוקרים, שרירי השלד מייצרים כל הזמן ROS וזה מוגבר במהלך פעילות גופנית. כלומר על פי רוב בגילאים מאוחרים עוסקים פחות בפעילות גופנית ולכן רמות ה-ROS יורדים.

מי שלא מסתדר לו איך ירידה ברדיקלים חופשיים יכול לגרום למשהו שעל פי רוב עודף רדיקלים חופשיים מייצרים. אז אני אסביר.
נכון, רדיקלים חופשיים מייצרים תגובות שרשרת שעשויות לפגוע בתפקוד התא, במיוחד כאשר אנחנו מקבלים את זה ממזהמים סביבתיים ובכמויות גדולות, אבל צריך לשאול מדוע גם במהלך פעילות גופנית ארובית ו/או אנארובית המיטוכונדריה מייצרת ROS.
הרי הגוף הוא חכם ולא אמור לייצר משהו שייפגע בעצמו. וגם ידוע שפעילות גופנית תורמת לאריכות ימים ולא להיפך. אז כמו הרבה דברים בעולם הטבע, זה הכל ענין של מינון ושמירה על איזון. פעילות גופנית שחושפת את שרירי השלד למתח/ עומס אקוטיים, אשר מעוררים תגובות פיזיולוגיות מפצות והסתגלותיות. ההתאמות הללו מגדילות אז את הסובלנות ומגינות מפני מתחים עתידיים. כלומר מסתבר ש-ROS שמיוצר בזמן פעילות גופנית הוא חשוב מאוד לפעילות מטבולית של התאים ולהסתגלות גופנית המובילה לעמידות בפני נזקי חמצון באמצעות מסלולים נוגדי חמצון.
אפשר לראות את זה למשל במחקרים הבאים:

Acute exercise generates excessive ROS that cause damage in the body, while regular exercise results in bodily adaptations leading to resistance against oxidative damage via antioxidant pathways
https://www.frontiersin.org/articles/10.3389/fphys.2016.00486/full

The Good, the Bad, and the Ugly of ROS: New Insights on Aging and Aging-Related Diseases from Eukaryotic and Prokaryotic Model Organisms
https://www.hindawi.com/journals/omcl/2018/1941285/

כלומר פעילות גופנית היא חשובה ביותר בשימור והסדרת תהליכי חמצון בגוף, בלעדיה יעלה העומס החמצוני.

במאמר שפורסם בדצמבר 21 בכתב העת Science Advances, צוות המחקר הראה כיצד אנזים בשם (NOX-4 (Nicotinamide adenine dinucleotide phosphate oxidase 4, חיוני להשריית ROS בזמן פעילות גופנית ולתגובות הסתגלות המניעות מטבוליזם בריא יותר.
החוקרים מצאו כי NOX4 מוגבר בשרירי השלד לאחר פעילות גופנית, וכי הדבר מוביל ל-ROS מוגבר אשר מעורר תגובות אדפטיביות המגנות מפני התפתחות של תנגודת לאינסולין.
המדענים הראו כי רמות NOX4 בשרירי השלד קשורות ישירות לגיל ולירידה בפעילות הגופנית וכתוצאה מכך לרגישות לאינסולין.
החוקרים גם הראו שמחיקת NOX4 בשריר לא רק החמירה את התפתחות העמידות לאינסולין עם הזדקנות והשמנה, אלא גם הפחיתה את ההשפעות המיטיבות של פעילות גופנית על פעולת האינסולין.

In this study, we demonstrate that the generation of ROS by skeletal muscle NOX4, the expression of which is increased by exercise and conversely is reduced with age or obesity, induces adaptive responses that prevent oxidative damage, maintain muscle function and exercise capacity, and attenuate the age- and obesity-
associated development of insulin resistance
the deletion of NOX4 in muscle not only exacerbates the development of insulin resistance with aging and obesity, but also diminishes the beneficial effects of acute exercise on insulin action
https://www.monash.edu/discovery-institute/news-and-events/news/2021-articles/monash-researchers-uncover-key-to-how-exercise-protects-against-consequences-of-ageing

במאמר: "איך המיטוכונדריה מושפעת על ידי פעילות גופנית ותזונה" מראים את הקשר בין פעילות גופנית לשיפור תפקודי מיטוכונדיה מה שמצביע על עוד מנגנון חשוב לאיזון רמות סוכר ומניעת תנגודת אינסולין.

במחקר אקראי מבוקר רב-מרכזי שפורסם במהדורת דצמבר בג'ורנל Diabetes חוקרים מהמרכז הגרמני לחקר סוכרת (DZD) חקרו האם אנשים עם טרום-סוכרת וסיכון גבוה מרוויחים מהתערבות באורח החיים (LI), פעילות גופנית ותזונה. וכיצד אנשים עם סיכון נמוך מושפעים מאותה התערבות אל מול אנשים ללא אותה התערבות במניעת ההתפתחות של סוכרת.
ה-LI נמשך 12 חודשים ותקופת המעקב הייתה שנתיים נוספות. סך של 1,105 אנשים עם טרום סוכרת נחקרו באתרי מחקר שונים בגרמניה והוקצו לפנוטיפ בסיכון גבוה או בסיכון נמוך המבוסס על הפרשת אינסולין, רגישות לאינסולין ותכולת שומן בכבד. 82% מהמשתתפים סיימו את המחקר.
התוצאות הראו שיותר פעילות גופנית, כלומר LI אינטנסיבי יותר, עוזרת לאנשים בסיכון גבוה (אנשים המייצרים מעט אינסולין או סובלים מכבד שומני עם תנגודת לאינסולין), לשפר את רמות הגלוקוז והקרדיו-מטבוליות בדם ולהפחית את תכולת השומן בכבד לטווח הנורמלי.
אצל המשתתפים בסיכון נמוך שעסקו בפעילות גופני רגילה, לאחר שלוש שנים הסבילות לגלוקוז הייתה בסבירות גבוהה יותר לנורמליזציה.

אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל כדי לראות תוצאות

במחקר שפורסם בדצמבר 21 בג'ורנל Aging Cell ראו כי גם להתחיל פעילות גופנית בגיל מאוחר בחיים מפחיתה את ההזדקנות האפיגנטית של שרירי השלד.

בעוד שהעיתון צפוף בנתונים, המשקף את השימוש במספר כלים אנליטיים, הניסוי שיצר את הנתונים היה פשוט יחסית. לעכברי מעבדה שהתקרבו לסוף תוחלת חייהם הטבעית, לאחר 22 חודשים, הורשו גישה לגלגל כושר משוקלל. בדרך כלל, עכברים אינם דורשים כפייה לרוץ והם יעשו זאת מרצונם. עכברים מבוגרים ירוצו בכל מקום בין שישה לשמונה קילומטרים ביום, בעיקר בקפיצות, בעוד עכברים צעירים עשויים לרוץ עד 10-12 קילומטרים. הגלגל המשוקלל הבטיח שהם בנו שרירים. אמנם אין אנלוגי ישיר לרוב שגרות האימונים האנושיות, אך החוקרים השוו זאת ל"חייל שנושא תרמיל כבד קילומטרים רבים".

כאשר העכברים נחקרו לאחר חודשיים של ריצת גלגל משוקלל מתקדם, נקבע שהם בגיל האפיגנטי של עכברים צעירים בשמונה שבועות מאשר עכברים יושבניים באותו גיל – 24 חודשים. החוקרים ציינו כי תוחלת החיים של הזן הספציפי של העכברים שנחקרו מתחיל לרדת לאחר 24 חודשים בקצב משמעותי. וכאשר תוחלת החיים שלך נמדדת בחודשים, שמונה שבועות נוספים – בערך 10 אחוז מתוחלת החיים – הם רווח ראוי לציון.

ההשפעה היא דרך מתילציה של DNA.

אם אתם מוצאים את המידע מענין ומועיל ומעוניינים בהמשך העשייה למען בריאות טבעית מודעת לכולם, מוזמנים לתרום בכל סכום (חד פעמי או חודשי)

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s