אלצהיימר ודמנציה

רמות גבוהות של פרוסטגלנדינים E2 מהווים מקור לאלצהיימר – מדוע קורה והאם ניתן לעכב ייצור שלהם?

הזדקנות מאופיינת בהתפתחות תגובות פרו-דלקתיות מתמשכות שמעלות סיכון לטרשת עורקים, תסמונת מטבולית, סרטן ושבריריות. גורמים פרו-דלקתיים במחזור הדם יכולים לקדם ירידה קוגניטיבית שמובילה לאלצהיימר. תאי המיקרוגלייה מאבדים את היכולת לנקות חלבונים שמקופלים בצורה שגויה (טלומרים קצרים) וההצטברות שלהם מובילה לניוון עצבי.

מחקר חדש שפורסם בינואר 21 בג'ורנל Nature מגלה כי תאי המיקרוגלייה חשופה מאוד לשינויים ברמות המולקולה הדלקתית העיקרית הנקראת פרוסטגלנדין E2. החוקרים מצאו כי חשיפה למולקולה זו השפיעה קשות על יכולתם של תאי המיקרוגלייה לייצר אנרגיה ולבצע תהליכים תאיים תקינים.
רמות ה- PGE2 עולות ככל שיונקים מזדקנים ממגוון סיבות – אחת מהן היא ככל הנראה המספר ההולך וגדל של תאים ברקמות שונות הנכנסות למצב המכונה הזדקנות סלולרית. משמעות הדבר היא שהם מתפקדים באופן לקוי ויכולים לגרום נזק לרקמות על ידי שחרור PGE2 ומולקולות דלקתיות אחרות.

בשלב הראשון החוקרים השוו מקרופאגים מתורמי דם אנושיים מתחת לגיל 35 או מעל גיל 65, מהסיבה שהמאקרופאגים הם אלה שמייצרים את ה-PGE2. החוקרים ראו שאצל המבוגרים המאקרופאגים יצרו הרבה יותר PGE2 והיו בעלי שפע רב יותר של קולטן EP2 מאשר מקרופאגים של תורמים צעירים יותר.
לאחר מכן החוקרים חשפו מקרופאגים אנושיים ל- PGE2 והתאים שינו את חילוף החומרים שלהם. במקום להשתמש בגלוקוז לייצור אנרגיה, התאים המירו אותו לגליקוגן ואחסנו אותו, ונעלו אותו במקום בו המיטוכונדריה לא הצליחה לגשת אליו לייצור ATP. התוצאה של זה היא שהתאים בעצם מדוללים באנרגיה. הם עייפים, הם לא עובדים טוב והם לא מפנים פסולת. הפסולת הזו קשורה לניוון העצבי.
כאשר החוקרים טיפלו במקרופאגים אנושיים מתורמים בגיל ממוצע של כ- 48 עם אחד משני מעכבי קולטן EP2, אחסון הגליקוגן פחת, ייצור האנרגיה גדל, והתאים עברו להביע סמנים אנטי דלקתיים.
כמו בתאים אנושיים, גם לעכברים מבוגרים יש רמות גבוהות יותר של PGE2 בדם ובמוח ורמות גבוהות של קולטן EP2 במקרופאגים, בהשוואה לעכברים צעירים יותר. כאשר החוקרים הפילו את הקולטן במקרופאגים בכל הגוף במודל עכבר של מחלת אלצהיימר או טיפלו בעכברים באחת משתי התרופות לדיכוי תפקוד EP2, התאים שיפרו את חילוף החומרים. גם הדלקת הקשורה לגיל העכברים התהפכה, ואיתה גם ירידה קוגניטיבית הקשורה לגיל. טיפול בעכברים עם אנטגוניסט EP2 שלא יכול היה להיכנס למוח ובכך רק למקד את הקולטן במקרופאגים היקפיים הביא לשיפור קוגניטיבי בעכברים מבוגרים.
נכון להיום אין עדיין תרופות החוסמות ספציפית את הקולטן EP2.

אבל המשמעות של המחקר הזה היא שמדובר במשהו שניתן לעכב, למנוע ולהפוך

מחקר אחר מינואר 21 בג'ורנל Immunity מסביר מדוע במצבים של דלקת בגוף, אפילו בהצטננות ושפעת אנשים נוטים יותר למצבי רוח ירודים לרבות דיכאון.
קבוצת חוקרים מאוניברסיטת לינקופינג השקיעה שנים רבות בחיפוש מדוע מצבי דלקת בגוף, גורמים לנו להרגיש כך.
פעילות מערכת החיסון משפיעה בצורה כלשהי על תאי העצב. עם זאת, תאים נורמליים של מערכת החיסון אינם מסוגלים להיכנס למוח: הוא רגיש ויש להגן עליו. במקום זאת, למוח יש תאים חיסוניים מיוחדים משלו: תאי מיקרוגלייה.

Previous research has shown that microglial cells are activated in several neurological diseases, such as Alzheimer’s disease, Parkinson’s disease and stroke. People who are affected by these conditions also often fall into a negative mood. Other previous research has suggested that inflammatory processes also play a role in the development of depression.

המחקר הראה שעכברים חשים חוסר נחת כאשר אנו מפעילים את תאי המיקרוגלייה. החוקרים מצאו ששתי מולקולות איתות, אינטרלוקין -6 ופרוסטגלנדין E2.
במחקר זה השתמשו המדענים בטכניקה המכונה כימוגנטיקה, שאיפשרה להם להפעיל את הפעילות באופן ספציפי בתאי מיקרוגלייה בעכברים. החוקרים הפעילו את תאי המיקרוגליה כאשר העכברים הוחזקו בסביבה מסוימת. לאחר מכן נמנעו העכברים מסוג זה, מה שמסביר שהם לא אהבו את החוויה. העכברים גם התעניינו פחות בפתרון מתוק, שבדרך כלל הם מוצאים מאוד מפתה.
על מנת לחקור האם תאי המיקרוגליאה הם קשר חשוב בין מערכת החיסון למצב הרוח, החוקרים חקרו מה קרה כאשר מעכבים את התאים המיקרוגליים. כאשר תאי המיקרוגלייה לא היו זמינים להפעלה, העכברים לא הרגישו גרוע, גם כאשר הייתה להם דלקת. זה מחזק את הרעיון שתאים אלה נחוצים לתהליך.
התוצאות מראות שההפעלה של תאי מיקרוגלייה מספיקה כדי ליצור סלידה ומצב רוח שלילי בעכברים. מיקרוגלייה מופעלת תורמת לאי הנוחות ולמצב הרוח המדוכא אצל אנשים. עם מחלות דלקתיות ונוירולוגיות

Our results show that the activation of microglial cells is sufficient to create aversion and negative mood in mice. It’s natural to suggest that similar processes take place in several human diseases. It’s not unlikely that activated microglia contribute to the discomfort and depressed mood in people with inflammatory and neurological diseases.
https://liu.se/en/news-item/hjarnans-immuncell-ligger-bakom-nedstamdhet-vid-inflammation-

אילו רכיבים יודעים להוריד ולעכב רמות PGE2 ודלקת במוח:

רזברטרול [1][2][3][4][5][6]
כורכום [1][2][3][4]
ועוד רשימה ארוכה של רכיבים נוגדי דלקת שסוקרו בספטמבר 20 בג'ורנל Inflammopharmacology שמקורם במזונות ירוקים כמו קייל, תרד אפונה וברוקולי (Kaempferol), קוורצטין, תה ירוק (EGCG), רימון (punicalagin), מנגו (Mangiferin), רכיבים מצמחים ועשבי תבלין כמו קצח, רוזמרין, זעפרן
ואסטזנטין המופק מאצות.

וזה ממש לא מפליא אותי שרוב ואולי כל הרכיבים הללו נמצאים בפוסט: "דמנציה – פארמה אל מול הטבע" כמונעים ומסייעים לחולי אלצהיימר.
וגם לא מפליא אותי שאותם רכיבים נמצאים מסייעים במניעה ובטיפול בדיכאון

מוזמנים להזין דוא"ל למטה כדי להתעדכן ראשונים

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s